העושה צרכיו ורוצה לאכול, והפסק לפני המוציא

ממשיכים בדיני נטילת ידיים והיום נלמד על העושה צרכיו ורוצה לאכול הרוצה לאכול סעודה עם לחם ולפני הסעודה מרגיש שיש לו צורך להתפנות – כיצד יעשה לאחר שהתפנה לגבי נטילת ידיים לסעודה? פתרון ראשון - יטול את ידיו ככל נטילה של לחם עם נטלה: שלוש פעמים לימין ואחר כך שלוש פעמים על יד שמאל, ויכוון בנטילה זו על דעת לאכול. לאחר מכן יברך ברכת"על נטילת ידיים", ינגב את ידיו , ובסיום הניגוב יברך ברכת "אשר יצר", ואחר כך יברך "המוציא". פתרון שני – יטול את ידיו כפי שהזכרנו קודם, ואם אינו חושש שישכח את ברכת "אשר יצר", יברך על הלחם "המוציא", ומיד לאחר שטעם חתיכה מן הלחם – יברך את ברכת "אשר יצר". פתרון זה טוב למי שיודע שלא ישכח את ברכת "אשר יצר". פתרון שלישי – לאחר שיוצא מהשירותים, ישטוף את ידיו ללא כלי (נטלה), ואחר ששטף — יברך "אשר יצר". ולאחר מכן ייקח כלי וייטול את ידיו לסעודה על הפת, כדין הנוטל ידיו לסעודה. הפסק בדיבור בין לאחר הנטילה ולפני 'המוציא' צריך לדעת שלאחר ברכת"על נטילת ידיים" וניגוב הידיים, בזמן שממתינים לכל הסועדים – כמצוי בימי שבת וחג – מותר מעיקר הדין לדבר. אולם טוב להיזהר ולא לדבר אלא בדברים הנצרכים. אולם בדברי תורה – מותר לדבר. והוא הדין לעניית "אמן" לברכה של אחרים, או לקדיש או קדושה – שעליהם חייב לענות. רק נדגיש שהזמן שעליו אנו מדברים הוא לאחר הניגוב, ובזמן שממתינים לבעל הבית שיברך "המוציא" ויצאו כולם מדין "שומע כעונה".