שמע ברכה או קדיש אחרי הנטילה, ומאיפה בוצעים

דיני הפסק בנטילת ידיים אתמול למדנו שמעיקר הדין לאחר הניגוב מותר לדבר לצורך, והיום נעסוק בנושא מעין זה ונלמד מה הדין כששומעים ברכה של אחר או קדיש בזמן שרק נטלנו את הידיים, וניתן כמה דוגמאות: מקרה א – יוסי נטל את ידיו, וכשעוד ידיו רטובות ועדיין לא התחיל לברך – שמע ברכה מאדם אחר וענה אמן או אמן של קדיש, או שבטעות דיבר. במקרים הללו יוסי יברך מיד לאחר מכן ינגב את ידיו. מקרה ב – יוסי נטל את ידיו ובירך את ברכת"על נטילת ידיים", ולאחריה שמע קדיש או ברכה מאחר, טרם שניגב את ידיו. במקרה זה – לא יענה עד לאחר ניגוב הידיים, ורק אם התחיל לנגב את ידיו – רשאי לענות לדברים שבקדושה. מה המקום שממנו בוצעים (חותכים) את הפת יש לבצע מהמקום שבו הפת נאפה יפה יותר - מהמקום הקשה, ולא מהרך שבאמצע. אבל אם בעל הבית זקן ואינו יכול לאכול מן הקשה – יבצע מן המקום הרך, ולאחרים ייתן מן הקשה. וכמובן שקודם כל יחתוך לעצמו ויטעם, ולאחר מכן יחלק לאחרים. ובחלות של היום, במאפיות שלנו, שהכול נראה אחיד ולא נראה חלק שנאפה פחות או יותר – יבצע מהיכן שרוצה. איזו חתיכה יש לחתוך לא יחתוך חתיכה קטנה מדי ולא גדולה – אלא באמצע, במשקל של 27 גרם עד 54. ובשבת יבצע חתיכה גדולה שתספיק לסועדים כולם בסעודה. ולאשתו ייתן לפני כולם שיעור כביצה – שהוא 54 גרם.