שמחה בלבשמחה בלבהלכות לפי נושאים
הלכות לפי נושאים › הלכות שבת › הלכות מוקצה
הלכות מוקצהבסיס לדבר האסור

בסיס לדבר האסור – מתי חל ומתי לא

מתוך חוברת שמחה בלב · כ״ה חשון תשפ״ז

הגדרה – כלי של היתר שמותר לטלטלו בשבת (כגון מגש אוכל) שהניחו עליו דבר מוקצה שאסור לטלטלו בשבת (כגון מעות) – נעשה כלי ההיתר (המגש) בסיס לדבר האסור (המעות), ונאסר בטלטול לגמרי.

אחרי שלמדנו מהי ההגדרה של בסיס לדבר האסור, נלמד מתי חל דין זה ומתי לא. נתחיל מתי חל דין בסיס (לצורך הדוגמא נשתמש במגש אוכל, ונדע שדין זה שייך לכל כלי היתר).

מתי חל דין בסיס? – כשהונחו המעות על המגש ביום שישי (ערב שבת) ונשארו שם בזמן בין השמשות (הזמן שבין השקיעה לצאת הכוכבים) – נאסר אותו מגש (הבסיס) לטלטול במשך כל השבת. אפילו אם בתוך השבת נפלו מהמגש המעות או שמישהו הוציאם בטעות; עצם זה שהיה בזמן בין השמשות דבר מוקצה על המגש – נאסר בטלטול לכל השבת, ובלשון חז"ל: "מתוך שהוקצה בין השמשות, הוקצה לכל השבת".

מתי לא חל דין בסיס?

הנחה בשבת – אם בזמן בין השמשות היה כלי ההיתר (המגש) פנוי, ורק בשבת הונחו עליו המעות (על ידי גוי או קטן, ובדעת הבעלים – בהמשך נסביר למה חשובה דעת הבעלים) – נאסר הכלי רק כל עוד המוקצה עליו. ואם ניטל או נפל ממנו המוקצה, אותו כלי היתר (במקרה שלנו המגש) מותר בטלטול, מהטעם ש"אין מוקצה לחצי שבת".

דעת הבעלים – כדי שיחול דין בסיס לדבר האסור, צריך את דעת הבעלים, כלומר שהוא יודע שהחפץ הונח מדעתו. אבל אם אדם אחר הניח שלא מדעת הבעלים – אין כאן דין בסיס. ובדין זה נרחיב בשבוע הבא לגבי אשתו ועוד.

עוד בבסיס לדבר האסור

עוד בהלכות מוקצה