דעת הבעלים, אשה, שותפים וגבאי
מתוך חוברת שמחה בלב · כ״ח חשון תשפ״ז
בשבוע שעבר התחלנו ללמוד דין בסיס לדבר האסור, ואמרנו שדין בסיס חל רק בדעת הבעלים, והיום נרחיב בזה יותר:
בסיס רק מדעת – כדי שיחול דין בסיס צריך את דעת הבעלים. ולכן, חפץ שהוא מוקצה שהונח על חפץ היתר בטעות – גם שהיה מונח בבין השמשות – לא חל עליו דין בסיס.
הונח בכוונה על דעת להסירו – חפץ של איסור שהונח בעוד היום גדול על דעת להסירו (לדוגמא: אדם שהניח את הכסף על המגש ורצה רק לכמה שעות, ולפני שבת התכוון להעבירם למקום אחר ושכח) – גם אין כאן דין בסיס, כיוון שהנחה זאת נחשבת הנחה שלא מדעת.
אופן השימוש בכלי – כשרוצים להשתמש באותו כלי היתר, מותר להטות את הכלי ולנער מעליו את המוקצה, באופן שעושה טלטול מן הצד ולא נוגע בו בידיים.
בסיס על ידי אשה – אשה שהניחה דבר מוקצה על חפץ או כלי היתר של בעלה – חל דין בסיס ונאסר אותו החפץ, ונחשב כאילו הוא הניח. והטעם בזה: שאנו אומרים לגבי בסיס, יד אשה כיד בעלה.
שותפים – הוא הדין בשותפים באותו החפץ, שהאחד אוסר על השני כשהניח מדעת, גם אם אין את דעת השותף השני.
דין גבאי – גבאי שהניח על כיסא של בית הכנסת נרות שבת, וכיסא זה אינו מיועד להנחת נרות אלא לישיבה – אינו נעשה הכיסא כבסיס לדבר האסור, כיוון שאין הגבאי בעלים על רכוש בית הכנסת. לפיכך, אם גוי הוציא את הפמוטות לאחר שהנרות כבו, מותר להשתמש בכיסא.