אל תשפוט (המשך מאתמול)

החשמלאי קיבל טלפון מאותו אדם שהוונטה שוב עושה רעש, והוא הבין שההתמודדות חזרה מהר מהצפוי. הוא אמר לו: תקשיב, עכשיו אני כבר לא יכול לחזור וצריך לקנות ונטה חדשה. אני אגיע מחר ואחליף אותה.

למחרת החשמלאי נוסע אליו עם הוונטה החדשה, דופק בדלת ואין תשובה. מחכה דקה־שתיים ושוב דופק. ואז אותו עורך דין פותח את הדלת כשהוא חיוור כולו, ממש לבן, ונראה שעבר עליו משהו באותו הלילה. החשמלאי נבהל ואמר לו: האם הכול בסדר? ואותו עורך דין אמר לו: בוא, כנס, נשב לשתות משהו ביחד.

הם יצאו למרפסת, והחשמלאי שאל: מה קרה? למה אתה חיוור?

ואז אותו עורך דין קשוח – פתח את הלב ואמר לו: אני יודע שקשה לעבוד איתי, אבל תבין — עברתי הרבה בחיים. בצבא הייתי ביחידת 669, יחידה של חילוץ, והתפקיד שלי היה רופא מוטס. הגעתי למקומות מאוד קשים, זירות שבהן בחרתי את מי לעלות למטוס ואת מי להשאיר שם . היה לנו רק מקום אחד, והיו מקרים שהייתי חייב להציל אנשים בכך שעשינו ניתוח חירום באוויר, וזה גרם לחיילים צעירים מום בידיים וברגליים. ומאז ועד היום כל התמונות בשדה הקרב רודפות אותי. אני חולם עליהם. הם אומרים לי: למה השארת אותנו שם? וזה גורם לי להוציא את הרע על הסובבים אותי.

החשמלאי שמע ונדהם – יש כאן אדם שעבר טראומה רצינית, וכל הרע שלו הוא מסבל מתמשך. הוא הבין, וכך גם נבין אנחנו, שבאמת אי אפשר לשפוט. אנחנו לא יודעים מי מולנו, ונשתדל להתחזק בזה בעזרת ה'.