בן אדם מה לך נרדם

אנחנו ממש בתחילת הסליחות (לבני ספרד), ובחוץ רואים הרבה צעירים שרוצים להתחזק באמירתם. נעצור רגע ונחשוב – האם גם לכם עברה השנה האחרונה ממש מהר? לפעמים זה נדמה שהשעון התחיל להסתובב יותר מהר, וכבר חודש אלול מחדש.

וכשחושבים על הזמן ועל הבחורים הצעירים, אני נזכר בסיפור שלא מזמן סיפרו לי. היה זה איש יקר שרק בשנה האחרונה זכה להקים בית בישראל. הוא ואשתו בעלי תשובה שמאוד משתדלים לקיים את המצוות בצורה הטובה ביותר, ולמרות שהם גדלו בבתים רחוקים – בכל זאת הם צמצמו את הפער.

ואותו אחד מספר לי שקצת אחרי החתונה הוא הקדיש זמן לסבא שלו: לקח אותו לבית הכנסת, לקידוש ועוד. והסבא, שהיה ממש רחוק, אמר לו: "תדע לך, החזרת אותי לילדות – לבית של אבא שלי. הוא היה צדיק ואני עזבתי את הדרך. והיום אני מרגיש פספוס. היה לי חשוב בחיים להשקיע במקצוע, המצאתי פטנטים מאוד חשובים, קיבלתי כבוד מאנשים חשובים, רדפו אחריי וביקשו את עצתי – ורק את היהדות שלי דחקתי לפינה. והיום אני כבר זקן ואין לי את הכוח לשינויים גדולים."

הנכד, שהוא הבכור שלו, שמע את זה והיה בהלם – הסבא אף פעם לא נפתח כך בפניו. ואז הסבא חלה ונפטר לבית עולמו, מתוך התקרבות לה' יתברך.

וכששמעתי את הסיפור אמרתי שהוא יפה — ולפחות הסבא התעורר קצת, גם אם בגיל מאוחר. ובכל זאת אני חושב שבן אדם לא יחכה לגיל מאוחר להתעורר, שאז כבר אין כוח. אלא להתעורר כל עוד אתה צעיר ונמרץ, ואז תוכל יותר לפעול ולשנות.