מוצא שפתיך

אם אתה רוצה שדבריך יפלו על אזניים קשובות, עלייך לדאוג לכך שמעשיך יהיו מרובים מחכמתך, דהיינו שדברי החכמה שתטיף לאחרים יהיו מלווים בקיום כל מוצא שפתיך. רק מי שהוא בבחינת "נאה מקיים", יכול להיות בגדר "נאה דורש".

אדם שאינו "נאה מקיים", היאך ישכנע אחרים לשמוע לו ולקיים את דבריו, הלא הם יאמרו לו " קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (בבא מציעא דף קז:), כלומר, כיצד אתה מטיף לנו לעשות דבר שאתה בעצמך אינך מקיים.

בהקשר לזה מביא על כך רבנו ה"בן איש חי" משל למה הדבר דומה: גנב מפורסם נתפס על ידי השלטונות, וגזר עליו המלך עונש מוות בתליה על העץ.

אמר הגנב: הריני מקבל על עצמי את פסק דינו של המלך, אך יודע אני חכמה אחת נפלאה שאיש זולתי אינו יודע, ואם אמות תמות עמי חכמתי. על כן מבקש אני ללמדה למלך, כדי שתישאר החכמה בעולם ולא תאבד.

לשאלת המלך מהי אותה חכמה?

השיב הגנב: יודע אני כיצד לשתול גרעין בקרקע לאחר הכנה מסוימת, וכעבור חצי שעה יגדל ממנו אילן לתפארת, שישא פירות גדולים ויפים. התפלאו המלך ושריו, ויצאו עם הגנב אל הגן, והביאו לו חרצנים של אחד הפירות.

הגנב הורה להביא לפניו כלי מלא מים, ולהוסיף להם סממנים מסוימים. כשהובאו המים עירב בהם את הסממנים, והניח בתוכם את הגרעינים, וכעבור חצי