ברית כרותה

בשיא המלחמה התרחש דבר מאוד מוזר. רבים מהעם הנפלא שלנו התעקשו לחזור לארץ. זה הגיע עד לאוזני הנשיא טראמפ, והוא התבטא ואמר שזאת המדינה היחידה שיש בה אנשים שרוצים לחזור אליה בשעת מלחמה - במקום לברוח, הם רוצים לחזור.

עכשיו, גם שרבים הצליחו, הייתה אישה אחת שלא הצליחה. בכל פעם שהיא ניסתה – או שהמטוס ברח, או שאין מקום, וכך היא מצאה את עצמה מבלה בחו"ל ומשוועת לחזור.

רק שחברה שלה סיפרה משהו שהדהים אותנו. היא אמרה שאותה חברה, בדיוק שנתיים אחורה, בזמן שהיה את הבלגן של ה־ 7 באוקטובר, הייתה בארץ – ולא הפסיקה להתלונן: "למה אני בארץ בזמן מלחמה? חבל שאני לא בחו"ל. איזה מבאס זה להעביר את המלחמה בארץ."

ואפשר לומר שהמשאלה שלה התגשמה. היא פתחה את הפה, ולבסוף – במלחמה הבאה – היא נשארה מחוץ לארץ. ואז היא הבינה שאין כמו ארץ ישראל.

ולמה סיפרתי לכם על זה?

מהסיבה הפשוטה שאנחנו צריכים ללמוד לרסן את הפה שלנו. יש דבר שנקרא ברית כרותה לשפתיים, ופירושו שאדם מוציא מהפה שלו דיבור – שייקח בחשבון שיש לדיבור הזה חשיבות.

עכשיו, יש בזה גם צד טוב: אם התרגלנו לדבר רק דיבורים טובים – ממילא נקבל הרבה שפע.

ואם לא – אז זה הזמן להתרגל. ושיהיה בהצלחה.