גישה חדשה

למי שעוקב חזק אחרי הלימוד היומי אולי זוכר שפעם סיפרנו על אדם אחד שהתחיל להתחזק ואשתו הייתה ההפך הגמור, ועל כך שהוא התמודד בבית עם דברים לא נעימים וגם קשים.

אחרי יותר מחצי שנה שלא דיברנו על כך יצא לי לפגוש אותו, ושאלתי מה קורה בבית – האם יש תזוזה מצד האישה, התקרבות מסוימת. והופתעתי לשמוע שכן, ולטובה.

מיד הסתקרנתי מה גרם לה לשינוי, שהרי בפעם האחרונה שדיברנו על כך הם היו לקראת פיצוץ. והוא אמר לי: הבנתי שכדי להגיע לשלום בית אני חייב להפסיק להתרכז במה היא לא בסדר, ולנסות לתקן את מה שאני לא בסדר.

והוא התחיל לשנות גישה. אם עד עכשיו כשהיה מגיע זמן תפילה הוא היה אומר לה "אני הולך" וזהו - עכשיו הוא השתנה. כשהגיע הזמן ולא התאפשר מבחינתה, אז הוא התגמש והלך לתפילה יותר מאוחרת. הוא הפסיק להעיר לה בכל מה שקשור לדת, הוא יותר הראה לה יחס, והדברים פעלו ולטובה.

ואז, דווקא מלהפסיק לכפות את הדעה שלו עליה, ומלהכיל אותה ולהבין שהיא הכירה אותו בצורה אחרת – פתאום דווקא היא זו שהתחילה להתקרב. אמנם צעדים קטנים, אבל יש תזוזה. היא התחילה ליטול ידיים בבוקר, לברך ברכות השחר, ויש התקדמות לטובה.

כששמעתי אמרתי שכנראה זאת הדרך – להראות אהבה על כל צעד, לא לכפות, לא לריב – וכך הם יעלו על דרך המלך.