להתמודד (ג)

אתמול למדנו נלמד כמה לא צריך להתבייש ביהדות שלנו, וכמה צריכים להיות גאים במצוות שלנו.

בהקשר לזה, סיפר לי בעל תשובה אחד שבשנים הראשונות של ההתחזקות הוא קצת התבייש לשים כיפה על הראש.

היה לו קשה עם תגובת הסביבה, כיוון ששמע אנשים סביבו שאומרים לאדם אחר שעבר תהליך דומה:

"מה קרה? מי נפטר? מה, נהיית צדיק?"

ועוד כמה אמירות שמכלילות את כל מי שמתקרב לאמת במחשבה לא נכונה —שמי שעושה שינוי לטובה בוודאי עבר סבל. מצד שני, הוא ידע שאסור לברך על אוכל בלי כיפה.

הפתרון שהוא מצא היה לשים את הכיפה על ראשו, לברך מהר ובשקט, ואז להוריד אותה לכיס. כך זה נמשך עד ליום שבו הגיע למקום עבודתו פועל ערבי שבא לבצע עבודות בנייה. אותו פועל, באמצע היום, הוציא את השטיח שלו, שטח אותו על הרצפה ובאמצע המסדרון החל להתפלל בקול, בלי להתחשב באף אחד.

אותו בעל תשובה סיפר לי שהמעשה שעשה הערבי חדר לו לכל גופו, והוא התבייש בעצמו —איך עד היום הוא הסתיר את יהדותו. הוא אמר לעצמו: "איך אני מתבייש בדת שלי, כאשר הערבי אינו עושה חשבון לאף אחד?"

מאותו זמן, הוא השאיר את הכיפה על ראשו בגאווה, שמח על כך שהוא חלק מהעם הנבחר.