אהבה היא נתינה

אתמול למדנו לאהוב כל יהודי, והיום נלמד מהי אהבה. אהבה פירושה נתינה. כשאתה נותן מעצמך – אתה גורם לכך שמתחזק אצלך האהבה למקבל. והראיה הכי חזקה לכך היא מאמא ותינוק: אותו עולל קטן מעיר אותה בשעות לא שעות, מציק לה בבכיות, היא צריכה לרצות אותו, להחליף לו ולתת לו את כל כולה, והכול חינם אין כסף – ובכל זאת היא אוהבת אותו אהבה עצומה. וזה למה? הסיבה היא שהיא נתנה לו את עצמה; חלק ממנה עכשיו אצל התינוק, ולכן היא אוהבת אותו. הבנו שלתת זה לאהוב. ונשאל: מי שלא מרגיש את הצורך לתת כיוון שהוא לא אחד שאוהב – מה בכל זאת יתן לו רצון לתת? על זה אומר שלמה המלך: שלח לחמך על פני המים, כי ברב הימים תמצאנו. שלמה המלך מלמד אותנו שאם ניתן – באחד הימים הנתינה הזאת תחזור, וזה ישתלם לנו. ומה גם ש"נתן" אפשר לקרוא גם מהתחלה לסוף וגם מהסוף להתחלה. ובעניין זה שמעתי מצדיק אחד סיפור מרגש: אותו צדיק עבד בשיפוצים , והוא הגיע לאתר עבודה שבו היו עוד פועלים. אחד מהם היה קבלן של חלונות, שניגש אליו וביקש כמה ברגים שחסרים לו. אותו צדיק אמר לו: "הארגז שלי שם, תיקח מה שאתה צריך". לאחר כמה שנים אותו צדיק עשה עבודה בבני ברק. הגיעה אליו משאית מלאה בחומרי בניין, והוא היה צריך לפרוק את הסחורה לבד, כיוון ששני פועלים הבריזו לו. פתאום, משום מקום, הגיעו ארבעה אנשים, התחילו לפרוק הכול וגם פיזרו בקומות. הוא שאל אותם: "מי אתם?" אמרו לו: " זה שעומד שם בצד שלח אותנו". הוא ניגש להודות לו ואמר: " על מה כל הטוב הזה ?" ואותו אדם ענה לו: " אתה זוכר שנתת לי כמה ברגים לפני כמה שנים? זו ההזדמנות שלי להחזיר".