כוח רצון

פעם מישהו שאל אותי מתי אני כותב את החוברת, ואמרתי לו: כל זמן אפשרי – בבוקר קצת, בערב קצת, בלילה קצת – מתי שרק אפשר אני מנצל את הזמן. כמובן שאני צריך לחכות שהילדים ירדמו ושיישאר כוח לכך. ועכשיו, בשעה שאני כותב שורות אלו, התאריך הוא נר שלישי של חנוכה. ותוך כדי כתיבה הבן שלי אומר: "אבא, בוא נכין ספינג'." אני אומר לו: "מחר." והוא שוב: " אבא, הבטחת." ואני אומר לו: "לא עכשיו, אני רוצה לשבת לכתוב." והוא לא מרפה: "אבא, בבקשה."

לבסוף קמתי והכנתי. כרגע הבצק תופח, וחזרתי לכתוב. ואני משתף אתכם כיוון שיש כאן לימוד גדול.

וקודם שאספר עוד סיפור לפני כ־ 60 שנה. היה אדם אחד שהיה סופר סת"ם שהקפיד לכתוב בזמנים שהילד שלו לא בבית, כדי שלא ייגע לו בכלי הכתיבה – הדיו והנוצה. יום אחד הסופר היה חייב לכתוב כשהבן נמצא. הוא ראה ואמר לו: "אבא, תן לי לצייר בנוצה שלך." והאבא אמר לו: " חמודי, אסור לגעת." והוא שוב: "אבא, בבקשה." והאבא שוב: "אסור לגעת."

ואז האבא קיבל קריאה מהשכן. הוא לקח את הדיו והנוצה, שם מעל הארון ויצא. הבן מצא הזדמנות להגיע אל הדיו והנוצה. הוא התחיל לדחוף את השולחן לכיוון הארון והתאמץ מאוד, כיוון שהיה מאוד כבד. כשהצליח, הבין שהגובה עדיין לא יספיק . ואז, במאמץ אדיר, הוא הרים את הכיסא הכבד של האבא והניח אותו מעל השולחן. טיפס והגיע לנוצה ולדיו.

איך שהוא לקח אותם – שמע את הדלת נפתחת. האבא חזר. מבהלה נפל לו הדיו והתפוצץ על הרצפה, והכול שם התלכלך. הוא היה חרד לתגובת אביו. האבא שראה את המצב, בא אל הבן, נישק אותו בראש ואמר"אם כוח רצון כזה – תגיע רחוק." וזה מה שלמדתי: שמי שרוצה ומתעקש – בסוף יקבל. והעיקר שירצה רק דברים טובים.