החתונה המיוחדת

היום (שבו אני כותב) חזרתי מחתונה מאוד מיוחדת.

ולמה מאוד מיוחדת? מהסיבה שהיא התקיימה תחת אש. טוב, אולי קצת הגזמתי ב"תחת אש" - כוונתי: בזמן שאיראן וחיזבאללה ירו טילים, וכבר בדרך קיבלנו התראה על אזעקה. הגענו לשם – הם עשו זאת בבית כנסת גדול ומפואר שצמוד אליו מרחב מוגן, והכול היה בקדושה ובטהרה. הם היו שמחים ומאושרים, וזה קצת הפתיע. חשבתי שבגלל שהאירוע שלו הם ציפו באולם מפואר, בין רגע התבטל – אז בטח הזוג יתבאסו קצת. וזה היה ממש להיפך. החתן אמר לי: "זה בדיוק החתונה שרציתי – בלי הרבה רעש ובלאגן, רק שמחה של קדושה." ואז הרב המקדש אמר: "יש בקשה שהזוג רוצה להקדיש לעם ישראל. וכיוון שהיום שבו הם מתחתנים נמחלים להם כל העוונות – יש תוקף חזק לבקשה שלהם." ואז הרב אמר: "הם מבקשים שעם ישראל ינצח, שהקב"ה ישמור על כל החיילים, שיתרפאו כל הפצועים – וגם אלו הפצועים בנפש – ושנזכה לגאולה השלמה." והמשיך עוד לברך. מה אומר לכם – הם רק הרוויחו מכל המהלך. הם הראו מהי אמונה, ומה הכוח של לקבל באהבה. וכך יהודי צריך לנהוג. שהרי כתוב (בעצות ישרות): "מי שיש לו אמונה שלמה ברצון, שיודע שהכול רק ברצונו יתברך – אזי זוכה לשמחה גדולה, וכל היראות והפחדים שיש לו מאיזה דבר שבעולם – כולם נתהפכים לשמחה גדולה , כי על־ידי זה הוא חוזר להשם יתברך, ויודע שהכול לטובה."