שומר פתאים ה׳

שומר פתאים ה'

יש אנשים שאוהבים לתכנן תכנונים, והם מריצים את החיים קדימה – שנה, שנתיים, לפעמים גם עשר. ובכל תכנון הם עושים חישובים של הכנסה מול הוצאה, כמה ירוויחו, האם הרווח יספיק, וכיצד יהיה להם כסף לחתן את הילדים. הם חיים ב"תיכנוניישן של החיים".

האם זה נכון לחיות כך?

לפני שנענה, חשוב שהדברים יהיו מובנים. אנחנו לא אומרים חלילה שלא צריך לחסוך ולהשתדל - להפך, צריך לעשות השתדלות קטנה כדרך בני אדם, לדאוג לעתיד שלנו ושל הילדים, ולחסוך סכום מסוים של כסף, ואדרבה – יש בכך ברכה.

אז איפה הבעיה?

הכוונה היא לאותם אנשים שחיים בדאגה, שחושבים כל הזמן: איך אסתדר בחיים? מאיפה אקנה דירה? האם יהיה לי כסף לחתונה? האם יהיה לי כסף לחתן את הילדים? הרי המשכורת שלי עכשיו לא מספיקה – אז מה יהיה בהמשך? ועוד דאגות שונות.

דרך זו אינה נכונה כלל, מהסיבה שאדם שכל הזמן דואג - מראה שאין ביטחונו בה' יתברך מלא, ושהוא לא מאמין שהבורא יעזור לו בהמשך הדרך. בשני וחמישי אנחנו אומרים: "אנשי אמונה אבדו".

מי הם אותם אנשי אמונה שאיבדנו?

התשובה: היו אנשים בירושלים שלא היו דואגים אפילו למחר. היה להם אוכל היום – והם האמינו שגם מחר ה' ישלח להם אוכל. הם חיו בהרגשה שהבורא יתברך תמיד ידאג להם למזון, לבריאות ולהצלחה. והם אבדו בעוונות, והיום נשאר לנו רק לקרוא עליהם.