יד ההשגחה

הרב ישראל גליס סיפר על ילד ששרד את מוראות השואה והצליח לעלות לארץ. כמו כל הילדים אז, שהגיעו לארץ ללא משפחה, שלחו אותו לקיבוץ חילוני. בראיון הקבלה עם מזכיר הקיבוץ, המזכיר שאל אותו לשמו והוא ענה "בעריש שיינפלד".

המזכיר שרצה להתאים את הילד למקום, מיד ניסה ל'עברת' לו את השם: " השם שלך לא מתאים כאן בארץ ישראל. התרגום של בעריש זה דב, ושיינפלד פירושו צמר, אז נקרא לך כאן דב צמרי, דב צמרי זה שם עברי יפה ומתאים לקיבוץ".

הילד בעריש לא התבלבל: "תשמע אדוני, ההורים שלי נלקחו ברכבת לאושוויץ, ומאז לא ראיתי אותם. אבא שלי אמר לי רק דבר אחד לפני שהוא עלה לרכבת: 'אני מבקש ממך בעריש, את השם שלך אל תשנה! אתה קרוי על שם סבא שלך ותישאר תמיד בשם הזה'. לכן אני את השם שלי בשום מצב לא משנה! השם שלי הוא הזיכרון לאבא שלי".

כשראו שהילד מתעקש אז ויתרו לו. הם קיבלו אותו לקיבוץ עם השם שלו: בעריש שיינפלד. הוא גדל כחילוני באותו קיבוץ. אחרי שהתבגר הוא עזב את הקיבוץ, הקים משפחה, ועבר לגור ברמת גן ברחוב הרואה שבגבול בני ברק. הוא עבד שנים רבות בהסתדרות.

כשכבר היה מבוגר, ארגנו מטעם ההסתדרות טיול לגליל. תוך כדי הנסיעה באוטובוס ברחבי הגליל,