הבן יקיר לי

אחד מהאתגרים המלווים את דור הגאולה הוא חינוך הילדים. וכשנוסיף לקושי גם משפחה שרק אחד מהם החליט להתקרב לדת והשאר עוד אינם שם — האתגר גדול הרבה יותר. היום אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שהתפתח לנגד עיניי במשך כמה שנים, שיראה לכולם שהכול תלוי בתפילה.

יהודי יקר שלפני כ־ 15 שנה חזר בתשובה מצא את עצמו די לבד בתהליך. ההורים שלו, האישה והילדים שלו – לא עניין אותם כלל כל נושא הדת, והם התנגדו לכך בתוקף. ויצא שאת כל השינוי הוא חווה לגמרי לבדו. ובמשך השנים הייתה מציאות כזאת שהבן שלו משחק בשבת באקס בוקס בחדר, עם טלפון והכול - ורק כשהבן יצא לסלון הוא כיבד את האבא.

שאלתי אותו: במשך כל השנים – איך הצלחת להתגבר?

הוא ענה: ראיתי שבכוח זה לא עובד, ולכן לא הכרחתי אותו. לכולם התמקדתי בתפילות ובבקשות לה'.

וכך זה נמשך 14 וחצי שנים של תפילות על הילד שיחזור בתשובה. ובחצי השנה האחרונה – התפילה התקבלה. הוא ראה את הבן שלו משתנה בצעדים קטנים ובטוחים: בהתחלה הוא גזר את השיער, אחר כך ירדו העגילים, ואז הוא שמר שבת. אחר כך הוא התחיל לשים ציצית, להגיע לתפילות, לשיעורי תורה – והיום, הוא אמר לי, הוא הציע לי שנלמד יחד חברותא בגמרא.

ומה עשית? שאלתי.

למדתי איתו את הדף הראשון של מסכת ברכות. ואחרי שסיימנו – הלכתי לצד, וירדו לי דמעות של שמחה. אחרי שנים של תפילות – קיבלתי מאבא שבשמיים את מה שהכי רציתי: בן שהולך בדרך ה'.