כוחה של תורה

בעירו של רבי אריה לייב מחבר ספר "קצות החושן" גרו בשלוה ובנחת זוג יהודים, רק שדבר אחד העיב על אושרם: הם עוד לא זכו לילדים. שתים עשרה שנה של נישואין, והם עוד מצפים לשמוע צהלת ובכי של תינוק, מחכים שהסדר בבית יהפך על ידי תינוק מתוק, רק שהתקווה לשווא. מה לא עשו כדי לזכות לישועה: תרמו צדקה לעניים, עזרו לאומללים, אירחו עוברי אורח בביתם. האישה הרבתה בדמעות וגם הבעל למד תורה והתפלל, אבל נראו שנסתמו שערי שמיים.

יום אחד עבר בעיר תלמיד חכם שלא מצא מקום ללון בו. תושבי העיר, שהכירו את חסדיהם של הזוג, הפנו אותו אליהם. הזוג היקר אירחו אותו מכל הלב, באוכל, שתייה ומקום נעים ללינה. כשראה את מסירותם הגדולה, החליט להעניק להם ברכה ותודה מעומק הלב. וכשנודע לו שהם עוד לא זכו לילדים, בירך אותם מכל ליבו שיזכו להיפקד בזרע קודש. לאחר מכן נפרד מהם בלבביות.

הברכה נשאה פרי, והאישה נפקדה. כשהגיע זמנה ללדת התחוללה צרה צרורה: האישה מקשה לילד. הגיעו טובי הרופאים וניסו לטכס עצה, ואף אחד מהם לא ידע כיצד לפתור את הסיבוך. בני העיר התחברו יחדיו לתפילה בבית הכנסת, פתחו את ארון הקודש, הזילו דמעות כמים, ועדיין הישועה רחוקה.

בעלה של האישה הרגיש אובד עצות בצר לה. רץ לבית הכנסת ופנה למקומו של רבי אריה לייב, שהתפלל יחד