סיפור ששמעתי מהזמר איציק אשל.

וכך הוא מספר יום אחד משפחה תל אביבית חיפשה מטפלת לילדם הקטן. הגיעו מספר מועמדות, ואז הגיעה אישה שנראית מתאימה – רק שיש בעיה אחת: היא דתייה. זה הלחיץ את המשפחה מאוד. הם פחדו שהילד יושפע מהדעות שלה.

המטפלת אמרה להם: "הילד שלכם הוא פחות מגיל שנה, וחוץ מזה אני לא מתכוונת לעשות לו שום דבר שקשור בדת."

ההורים שאלו ברעדה: "את מבטיחה? שום דבר?"

"כן, רק אולי אני אשטוף לו את הידיים בבוקר, זה כדאי משום היגיינה ושמירה על הילד, וחוץ מזה אני לא אעשה לו כלום."

האמא נשמה לרווחה והסכימה . וכך קרה שבמשך שנתיים היא טיפלה בילד עד שנכנס לגן עירייה.

השנים חלפו, ואותו ילד גדל. קצת לפני גיל מצוות הוא אומר לאמא שלו: "אני מבקש שלא תאספי אותי מבית הספר."

"למה?" שאלה האמא בפליאה. " את לא מתלבשת לפי ציווי התורה. " האמא הסתכלה על בנה בהלם ולא הבינה מה קורה איתו. "מה פתאום אכפת לך מאיך שאני לבושה? מישהו אמר לך משהו?" היא שאלה בדאגה.

"לא, אף אחד. בבקשה אמא, תכבדי אותי."