היו שני ילדים שלמדו יחד.

סיפר רבי אשר דרוק:

היו שני ילדים שלמדו יחד. לאחד קראו יענק'לה ולשני קראו יוסי. בגיל צעיר התייתם יוסי מאביו, לא עלינו.

יום אחד צועד יענק'לה ברחוב, ובאמצע הדרך מי מגיע מולו? חברו יוסי עם אמו האלמנה.

בזמנם, נעליים חדשות היו מצרך יקר שקנו אותו פעם בכמה שנים. לכבוד פסח היו קונים מתנה לילד – נעליים חדשות. הייתה זאת מתנה הרבה יותר גדולה מאופניים בימינו.

ובכן , יוסי היתום ראה שלחברו יענק'לה יש נעליים חדשות באמצע החורף.

התחיל יוסי לבכות לאמו האלמנה: "אמא, גם אני רוצה נעליים חדשות. הנעליים שלי קרועות ובלויות ומחוררות מכל הכיוונים."

אמו האלמנה, שמצבה הכלכלי היה קשה, אמרה לבנה יוסי: "אין לי עכשיו בשום אופן כסף לקנות נעליים. אולי עוד כמה חודשים, לקראת הפסח, אעשה מאמץ ואוכל לרכוש עבורך זוג נעליים."

אבל יוסי מתעקש: "לא! אני רוצה נעליים חדשות עכשיו. הנה, תראי אמא, נכנס מים לתוך הנעליים..."

יענק'לה, שהיה ילד מאוד רחום, ראה שיוסי היתום כל כך בוכה. פנה אליו ואמר: "יוסי, קח את הנעליים שלי."