נפלת – תקום

ראיתי יהודי מתוק שאני מכיר אותו כאחד שתמיד מחייך, במצב של עצבות. שאלתי אותו: "למה אתה עצוב, צדיק?" והוא אמר לי: "איזה צדיק? נפלתי." בהתחלה לא הבנתי במה הוא נפל וחשבתי בתמימות שהוא נפל ברחוב וקיבל מכה, וזה כואב לו, אז הוא עצוב. אבל הוא הפתיע אותי ואמר שהוא נפל בעבירה. אמרתי לו: "אהה, טוב, אז נפלת – תקום." הוא אמר: "לא איזה לקום... עד שהצלחתי להגיע לרמה שהגעתי, עכשיו להתחיל שוב? אני לא יכול." המשכתי עוד קצת בחיזוקים, הוא בסוף יצא מזה, ברוך ה', וחזר למסלול. ואז יום אחד עברתי על הספר 'שיחות הר"ן, והוא כתב שם דיבורים ממש חזקים על אותו עניין של הנפילה. לא העתקתי לכם הכול מחמת האריכות, אבל הבאתי את עיקרי הדברים, וכך הוא כותב: כלל גדול מאד בעבודת ה' לבל יניח עצמו לפל חס ושלום, מחמת שנפל מאיזה עבודה או מתפלה בכונה, או שנפל למקום שנפל חס ושלום. עם כל זה יחזק את עצמו בכל האפשר ויתחיל בכל פעם מחדש כאלו היום התחיל להתקרב להשם יתברך. ואף אם יהיה כן כמה פעמים דהינו שיהיה לו חס ושלום, כמה וכמה נפילות מעבודתו יתברך, עם כל זה יתחיל בכל פעם מחדש אפלו כמה וכמה פעמים. ובלא זה אי אפשר להיות איש כשר באמת ולהתקרב להשם יתברך באמת. מדברי הרב הבנתי שהדרך להיות איש כשר, הכוונה יהודי טוב, היא לקום לאחר נפילה ולחזק את עצמך, ושוב להתחיל מחדש.