אמא יש רק אחת

הרבה אומרים את המשפט "אמא יש רק אחת", וברשותכם אוסיף שגם אבא מחכה לאהבה שלנו. והפעם אני מדבר על אבא הגשמי, זה שחי בבית.

אני מדבר על זה בעקבות מקרה שראיתי בבית הכנסת, שעורר בי מחשבה. זה היה בליל שבת, בזמן התפילה. אבא עמד בבית הכנסת עם בנו המתבגר, ותוך כדי – טפח לו על הגב בחיבה.

הבן לא אהב את המחווה והעיף את ידו של האבא עם המרפק.

באותו רגע הרגשתי פגיעה בשביל האבא. בו זמנית הבנתי גם את הנער – הוא בגיל ההתבגרות ואולי זה מביך אותו. אבל בכל זאת – זה אבא שלך. תעביר את זה. לא יקרה כלום.

וזה מה שעורר בי את הרצון לכתוב – על כך שחשוב ללמוד להעריך את מי שעושה איתנו טוב, ולא לקחת אותו כמובן מאליו.

כבר אמרו רבותינו (שמות רבה): "כל הכופר בטובתו של חברו – סופו כופר בטובתו של מקום."

הכוונה היא, שמי שמתרגל לכך שעושים למענו טוב – בסופו של דבר יתקשה לראות גם את הטובות של בורא עולם.

לעומתו, אדם שמודה על הטוב שגומלים עימו – יקבל עוד טוב, ועוד טוב.

אז אולי ננצל את ההזדמנות הזו – להרים טלפון, לחבק, לומר תודה, לאבא או לאמא.

ולא רק להם אלא לכל מי שנמצא לצידנו ובשבילנו.