לחם משנה לכל הסועדים, ודיבור של בעל הבית

למדנו אתמול על שצריך " לחם משנה " חשוב שנדע שהמצוה לבצוע על שני לחמים אינה שייכת רק לבעל הבית המקדש, אלא שייכת לכול הסועדים. ולכן ימתין בעל הבית לכולם שיחזרו מנטילת ידיים, ויברך, ויחתוך להם חתיכה מהלחם. [ב קעב]

מתי מתחיל לחתוך מהחלה - על הבוצע להמתין עד שיענו אמן רוב הסועדים ורק אז יחתוך מהחלה. בעוד שהחלה התחתונה מוצמדת לעליונה.

הפסק בדיבור של בעל הבית המקדש

לפי ההלכה אסור לדבר עד שאוכל בעל הבית והסועדים את חתיכת החלה.

במקרה שדיבר נסביר מה עושים לפי ההלכה

תחילה נבאר מה הדין שדיבר בעל הבית בין ברכת המוציא לטעימה של הלחם.

שדיבורו אינו מעניין הסעודה – שהפסיק בדיבור ודיבורו אינו קשור לענייני הסעודה וגם לא ענה לדבר שבקדושה צריך לחזור ולברך' המוציא' [והסועדים לא יברכו שספק ברכות להקל]

שדיברו בעניין הסעודה – אם דיבר בדבר הקשור לענייני הסעודה, או שענה לדבר שבקדושה, אף שטעה ועבר על ההלכה אינו חוזר לברך.

ניתן כמה דוגמאות שאינו חוזר ומברך:

א. שאמר הביאו את המלח. ב. שאמר תנו אוכל לבעל חיים שיש בבית. ג. ענה אמן לברכה מסוימת.

בכל המקרים הללו אינו חוזר לברך ואוכל מיד מהלחם.