הסיום המיוחד

יום אחד עשיתי בבית הכנסת סיום מסכת מושקע ומיוחד. הוא עלה סכום רב והזמנתי אנשים רבים.

ולמה אני אומר "מיוחד"? מהסיבה שזאת מסכת שלמדתי במשך כמה שנים.

עכשיו, זה לא שהלימוד אורך כל כך הרבה זמן, אלא שמדובר במסכת יבמות – שהיא נחשבת לאחת מהמסכתות הקשות בש"ס. ומה שקרה הוא שהתחלתי ללמוד, ובזמן לימוד המסכת היו לי הרבה הספקים אחרים, והייתי צריך להשאיר אותה ולהמשיך למסכתות אחרות. ואז קרה שהתעכבתי בלסיים אותה.

ובכל זאת החלטתי שאני לא עוזב את הלימוד. וכל שבוע הייתי לומד קצת, מפסיק, ממשיך עוד קצת – ומפסיק. ובמשך כמה שנים לבסוף סיימתי.

וכשהגיע הרגע לומר להם את הסיום, אמרתי לקהל הקדוש שהשקעתי יותר מהרגיל – במטרה שכולנו נלמד דרך לחיים: אם התחלנו – צריך לסיים.

ולמה התעוררתי לכתוב על זה?

מהסיבה שהרבה פעמים ראיתי אנשים שמתחילים כל מיני דברים: התחלה יש – וסיום אין. וזה יצר הרע גדול, לתת לך כל הזמן להתחיל דברים חדשים ולהשאיר אותם פתוחים.

החכמה היא לא רק להתחיל אלא גם לסיים, וזה אפשרי במידה ולא נתייאש ולא נעזוב את ההתחלות, אפילו אם אנחנו ממשיכים רק מעט.

ואז הסיום יגיע, ויחד איתו הסיפוק. ולכן שמחתי בכך יותר מהרגיל.