כשמגיע הרגע

יש רגעים שאדם מחכה להם בציפייה, והם הרגעים השמחים שבחייו – הזמן שלו להתענג וליהנות. ולעומתם יש רגעים אחרים, אלו שלא מצפים להם כלל, אלו שבהם יורד כל ההתחייבויות. ה־10 לחודש – בלשון העם.

במידה ולאדם יש כסף בשפע, הוא לא מייחס חשיבות לאותם הזמנים. רק שאם המצב הוא לא כזה, אלא בדיוק להיפך – הממון חסר – הרגעים הללו יכולים להיות לא נעימים כלל. יהודי יקר אמר לי שהוא מאלו שלא אוהבים את הרגע לשלם, מהטעם שיש לו בעיית תזרים מזומנים, וכל פעם שמגיע הרגע שבו הוא צריך לשלם שכירות – הלב שלו פועם: האם הפעם הוא יצליח?

ואז הגיע חודש שבו הוא נדרש לשלם, והפעם, בשונה מהפעמים הקודמות, לא היה לו אפילו גרוש בכיס, והצ'ק שהוא נתן לבעל הבית חזר ללא כיסוי. הוא ידע שיש כאן בעיה רצינית, כיוון שאותו בעל בית הוא אדם שלא מוותר על שקל. ולכן הוא נכנס ללחץ.

ואז, כשהגיע הרגע שאותו בעל בית שם לב – הוא מיד קפץ אליו ובייש אותו וצעק עליו ברמה שקשה לתאר ולשער. ממש שפך את דמו.

כששמעתי וניסיתי לחזק – לא כל כך ידעתי איך. ואז עלו לי דבריו של רבנו, שהם כמים קרים לנפש עייפה.

עקר הגאלה תלויה באמונה. כי עקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה: התפלה היא בבחינת אמונה שמאמין שיש מחדש שבידו לחדש דבר כרצונו. ועל כן הוא מתפלל אליו יתברך שיעשה בקשתו ועל – ידי – זה יכול לעשות נסים למעלה מהטבע בעולם:

הוא שמע התפלל וקיבל ממש בהשגחה מעל הטבע.