אחרי המעשים נמשכים הלבבות

אמרתי ליהודי יקר, כשהושטתי לו את החוברת: " שמחה בלב תרפא את הכאב." הוא לא הבין, ואני התכוונתי לומר לו שהשמחה מרפאה הכול - ולכן יהודי צריך לתת הרבה כוח להיות שמח.

הוא אמר לי ששמחה היא דבר פנימי ולא חיצוני, ולכן אתה לא יכול להכריח את עצמך להיות שמח, במיוחד אחרי כל מה שעובר עליו.

ובנקודה הזו — הוא טעה. נכון שהשמחה היא פנימית, ובכל זאת אתה כן יכול להכריח את עצמך להיות שמח.

בוא ונלמד את דברי רבנו הקדוש, שיחות הר"ן, שיחה ע"ד:

"ואם לפעמים דעתו מבולבל ואינו יכול בשום אופן לשמח עצמו אז עצתו שיעשה עצמו כאילו הוא שמח. ואף־ על־ פי שבתחילה עדיין אין השמחה באמת בלב אף על פי כן על ־ ידי שעושה עצמו כאילו הוא שמח, על ידי זה יזכה אחר כך באמת לשמחה.

ועצה זאת היא עצה גדולה מאוד גם בכל הדברים."

הכלל בזה הוא כזה: אחרי המעשים – נמשכים הלבבות.

ולכן, כשאתה מכריח את עצמך באופן חיצוני – וזה דבר שהוא יותר קל לביצוע – ההשפעה החיצונית תגרום לשינוי פנימי.