הכנות לשנה החדשה- לומר אבא תודה

יום אחד הוזמנתי לתת שיעור במסיבת הודיה. כשהגעתי לשם הייתה לי מטרה לחזק, ולבסוף אני בעצמי התחזקתי. קיבלתי פתאום שיעור לחיים – כמה צריך להודות ולשבח.

קודם שנסביר נקדים את דברי רבינו הקדוש:

"עקר שעשוע עולם הבא הוא להודות ולהלל לשמו יתברך ולדעת ולהכי ר א ות ו יתברך, שעל ־ ידי ־ זה סמ וכין וקרובי ם אליו יתברך. כי כל מה שיודעי ן ומכירין אותו יתברך ביותר — סמוכין אליו יתברך ביותר. כי שאר כל הדברים כלם יתבטלו לעתיד לבוא, ולא ישאר רק הבחינה הזאת – להודות ולהלל ולדעת אותו יתברך, וזה יהיה כל שעשוע עולם הבא."

תודה – זה דבר גדול ונשגב, עד שאומר לנו רבינו שזאת הבחינה שתישאר לנצח.

ועכשיו נמשיך במה שהיה שם: הגעתי, התחלתי בשיעור, ואז נתתי את המיקרופון לבחור שבא להודות לה'. מה אומר לכם אחים יקרים – אותו בחור היה נכה 1601, לא יכול לעשות דבר בכוחות עצמו. אבא שלו החזיק עבורו את המיקרופון, ועם כל המגבלות שלו הוא אמר לה': "תודה רבה על שהשאיר אותו בחיים."

באותו רגע אמרתי: באמת אין לנו זכות בכלל להתלונן.

הרי אדם שאינו שמח – מה הטענה שלו? למה עוד לא התחתנתי? למה לא זכיתי לפרנסה? ועוד. אבל כשאתה רואה פתאום יהודי כזה יקר, שעובר חיים לא פשוטים – ובכל זאת מודה לה' – כמה זה מחייב אותנו להודות.

אני לא אומר חלילה שנגנוז את הרצונות והחלומות שלנו. אלא שנבין שכבר עכשיו הכול טוב, ובעזרת ה' הבקשות יתקבלו. אבל עד שזה יקרה – לא נוותר על השמחה.