רק להודות

סיפר לנו אברך יקר את סיפורו המפעים והמרגש ונשתף אתכם בלשונו:

יש מושג שנקרא אין בעל הנס מכיר בניסו והרגשתי שמדי פעם נותנים לו להכיר, וזה קרה איתי. בחודש אדר וגם בניסן כולנו הרגשנו שהשתבשה קצת שגרת החיים. ירדנו לממ"דים, למקלטים, חיפשנו מרחבים מוגנים, וגם אני ככל ישראל השתדלתי לשמור את עצמי מהטילים המשתגרים.

אותו יום שעליו אספר היה יום רגיל. הגעתי בבוקר לבית הכנסת, התפללתי, ומשום מה היה לי דחף לתת יותר צדקה מהרגיל. שמתי כמה שקלים בקופה, ורגע לפני שאני יוצא ביקשתי כמה חוברות של שמחה בלב להעביר אותם לרב יקר שמפיץ אותם למתחזקים. העיכוב בלקיחת החוברת התברר אחר כך כישועה גדולה.

נסעתי לכולל, ובדיוק הייתה אזעקה. נכנסתי למרחב מוגן, שמעתי כמה יירוטים, ומשום מה הפיצוצים הרגישו ממש קרוב. אחרי שהסתיימו ועבר מעט זמן החלטתי לצאת ולקחת את החוברות מהרכב ולהעביר לרב