סיפר הרב משה צורן שליט"א

"באחת מבתי הכנסיות בשכונת 'בורו פארק' ב'ברוקלין' שבניו יורק, יושב לו יהודי במזרח בית הכנסת, סמוך מאוד לכסאו של הרב, כבר 15 שנה. הוא מאושר לשבת ליד כסאו של הרב, מפני שכך הוא לומד מהרב כיצד נראית תפילה, ואף ילדיו צמודים לרב ולומדים ממנו פרק ביראת שמיים.

כך מתרחש הדבר כבר 15 שנה. והנה, ביום חמישי אחד, ניגש אליו יהודי אחד ממתפללי בית הכנסת, והחל לגעור בו: 'אדוני, המקום בו אתה יושב שלי הוא. פנה את עצמך מכאן בבקשה!', אמר הלה בטון סמכותי שאינו משתמע לשתי פנים.

כולם הביטו לעבר המחזה, כשהמתפלל היושב במקומו נבוך, המום, מבולבל, תוהה, משתומם ונדהם גם יחד!.

"אינני מבין, מדוע אתה מתעכב? חוצפן, קום מיד ולך למקום אחר. זה המקום שלי!", המשיך אותו מתפלל לבייש אותו ברבים.

היהודי לא ידע את נפשו, הבושה והמבטים גמרו אותו, למרות העוול הנורא שנעשה לו אחר 15שנה שהוא יושב שם.

הוא ניסה למלמל: "15 שנה אני כאן..."

אלא שדורש המקום בקושי שמע, והמשיך להרים קול ולגדף אותו: "נוכל, גנב, קום מהמקום שלי ולך מפה!".

כל באי בית הכנסת הרגישו שלא בנוח והאווירה נעשתה עכורה. היהודי רצה לפתוח פיו ולהשיב