שמחה תמידית

אתמול דיברנו על אמונה ואמרנו שאפשר להגיע אליה על ידי דיבור, והיום נרחיב יותר על עניין הדיבור.

רק נחזור מעט אחורה – לחודש הקודם, כמעט באותו תאריך, חל חג הסוכות, ושם נצטווינו על עניין השמחה, ולמדנו שיש לכל אדם להקפיד להיות שמח במשך כל שבעת ימי החג.

וכבר אמרנו שלדבר זה הכי קל, שהרי היצר יודע מה אפשר להשיג בעבודת השמחה, וגם איזה מתנות מקבל מי ששמח. ולכן הוא לא נותן לנו בקלות לשמוח.

אז מה עושים אם העצבות משתלטת?

התשובה לכך היא לדבר ולומר בפה דיבורים טובים על עצמך. לא משהו מסובך, אלא בפשטות לומר: אני שמח/ה, אני טוב/ה, בזכותי יש הרבה טוב בעולם.

הדיבורים הטובים הללו ישפיעו, הם יגרמו לכם להגיע לשמחה גם כשבאותו רגע של דיבור אינכם מרגישים כך והעצבות היא שולטת. הדיבור יעזור והוא יסיר את העצב.

ואם גם זה לא עוזר ועדיין העצבות שולטת, יש דרך נוספת שמביא רבינו הקדוש והיא חשיבה על הזמנים הטובים. וכך אומר הרב (קיצור ליקוטי מוהר"ן רכב):

צריך להיות תמיד בשמחה ולעבד את ה' בשמחה, ואם לפעמים נופל ממדרגתו צריך לחזק את עצמו בימים הקודמים שהיה מזריח לו איזה הארה קצת ויאחז את עצמו עתה בהתעוררות והזריחה שהיה לו מקדם, עד אשר יעזרו השם ויחזר ויזרח לו אורו יתברך אמן.

לכן נלמד שצריך להחזיק מעמד בקושי, לדעת שגם הוא יעבור.