והנשאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים…

והנשאים הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן.

אמר ר' נתן: מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחילה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחילה? אלא כך אמרו נשיאים: יתנדבו ציבור מה שמתנדבים, ומה שמחסרין אנו משלימין אותו. כיון שהשלימו ציבור את הכל, שנאמר והמלאכה הייתה דים (שמות לו, ז), אמרו נשיאים: מה עלינו לעשות? הביאו את אבני השהם וגו'. לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחילה. ולפי שנתעצלו מתחילה, נחסרה אות משמם, ו"הנשאם" כתיב. (רש"י)

יש לנו לימוד גדול ועצום מהפרשה. הנשיאים, שהיו הראשים שבעם ישראל , עשו חישוב שאולי בשכל שלנו נראה כחישוב נכון. הם אמרו: נחכה שכולם יתנו מתרומתם, ומה שיחסר אנחנו נשלים. רק שבפועל לא היה צריך עוד לתת, כיוון שעם ישראל הרבו לתת, ולכן ירדה האות יו"ד משמם.

ומה הלימוד הגדול? אנחנו נלמד שאם יש לנו הזדמנות לעשות מצוה כרגע – לא לחכות לזמנים אחרים. לנצל את המומנט, כמו שאומרים, לתפוס את המצווה, כי יכול להיות שבפעם הבאה נפסיד. דוגמא מוחשית שקרתה: יום אחד אמרתי לאחד המפיצים היקרים שיש לו הזדמנות לעשות זיכוי הרבים גדול במקום מסוים. הוא אמר לי: היום אני לא יכול, אני עייף, פעם הבאה אני אלך. רק שבפעם הבאה לא היה קיבוץ כזה של אנשים, והפסיד מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה.