חודש השמחה

כל שנה שמגיע חודש אדר כולנו מתמלאים בשמחה. אדר הוא חודש מיוחד, חודש שבו יש לנו ציווי לשמוח עד דלא ידע.

וכשחושבים על עניין השמחה מבינים שלשמוח זה דבר גדול ונשגב. ויותר מזה מובא אצל רבינו:

ועקר השמחה היא בלב, כי כל אחד כפי מה דמשער בלבה גדלת הבורא יתברך ויח וד ו ואחדותו יתברך שמו — ראוי לו לשמח מאד בכל מצוה ומצוה שע ושה, שזוכה לעשות רצ ון השם יתברך, הבורא היחיד הקדמון הנצחי יתברך שמו לנצח. ועקר השמחה של כל המצוות שעושין בכל השנה היא בלב, כמו שכתוב: "נתת שמחה בלבי" (תהילים ד', ח).

אז למה אנחנו לא שמחים כל היום? ממה נגרמת העצבות?

אפשר לומר שהעצבות היא שאולי יש לנו קצת חוסר בענווה - ונסביר: הרי רוב הפעמים שאדם עצוב זה נובע מהסיבה שהוא רוצה דבר מסוים, וכשאינו מקבלו הוא מתמלא בעצב.

אבל אם אדם חי באמונה והוא מבין שבורא עולם מנהיג אותו, וכל מה שיש לו זה הכי טוב — ומה שאין לו זה גם הכי טוב — ממילא אם הוא לא קיבל את שרצה, הוא מבין שהשם יתברך עשה איתו הכי טוב.

וזו העבודה שלנו בחודש הזה: להבין שהכול טוב וגם לטובה.