פיצה, פיתה זעתר ומצה

אתמול הרחבנו בדעת הרמב"ם והבאנו את הדין מה הברכה על לחמניה מתוקה, והיום נוסיף ונאמר שהוא הדין בפיצה. כדי לקבוע אם הפיצה מזונות או המוציא, צריך לטעום מהבצק , ואם אכן מורגש טעם החלב או שהבצק מתוק – ברכתה מזונות. ואם לא מורגש טעם החלב או שהבצק איננו מתוק – ברכת הפיצה היא המוציא לחם מן הארץ.

פיצה עם בצק עבה מלא בשמן – יש לדעת שבשוק קיימת פיצה שהבצק שלה עבה עם הרבה שמן, ואופן הכנתה הוא שנותנים אותה בתבנית עם הרבה שמן רותח באופן שהשמן מבעבע כמו בטיגון, ולאחר מכן אופים אותה בתנור, ורואים על התבנית של הפיצה שהיא מלאה בשמן. פיצה זאת ברכתה מזונות ואין עליה קביעות סעודה, וגם כשאוכלים ממנה כמות נכבדת – תמיד יברכו עליה ברכה אחרונה על המחיה.

פיתה זעתר או לחם שום מלמעלה – ברכתם המוציא וברכת המזון.

והוא הדין לבצק רגיל ששמים מעליו שומשום מעט מלמעלה לתת טעם – דינו כפת ומברכים עליו המוציא וברכת המזון.

ברכת המצה – מצה שהיא נכססת כמו המצות מכונה, ברכתה היא מזונות ועל המחיה, אלא אם קבע עליה סעודה. ובמצה יש חידוש: שאם אוכל ממנה משקל של 162 גרם וקשה לו לאכול יותר – יברך עליה המוציא וברכת המזון. מה שאין כן בשאר פת הבאה בכיסנין. וכיוון שבכל השנה יש מחלוקת מהי ברכת המצה – עדיף לאוכלה בתוך סעודה ולא להיכנס לספק.