לחם מטוגן וזלאבייה

דין לחם מטוגן

אחים יקרים, בסייעתא דשמיא התקדמנו יפה בלימוד היומי. החודש הלימוד היה מאתגר ומלא בפרטים – אשריכם!

היום נלמד מה ברכתו של לחם מטוגן:

אדם שלוקח לחם ומטגן אותו בשמן עמוק – יש פעמים שהברכה שלו משתנה לאחר הטיגון.

מתי יש שינוי בברכה?

לחם פחות מכזית – אם הלחם שטיגן היה במשקל פחות ממשקל כזית (27 גרם), ברכת הלחם משתנה ל"בורא מיני מזונות".

לחם מעל כזית – אם הלחם היה מעל כזית ברכתו נשארת "המוציא לחם מן הארץ" וברכת המזון.

והוא הדין ללחם שמרחו עליו ביצה משני צדדיו וטיגנו אותו. ובמקרה כזה, אפילו טיגון בשמן מועט – כיוון שהביצה נותנת טעם בלחם, ברכתו תהיה כך: אם טיגנו בשיעור של פחות מכזית (27 גרם) – ברכת הלחם "מזונות", ואם טיגנו מעל כזית – הברכה של הלחם לא משתנה ונשארת "המוציא לחם מן הארץ" וכו'.

בלחם מטוגן פחות מכזית אין קביעות סעודה – מי שאכל מלחם מטוגן שכל חתיכה טוגנה פחות מכזית, מ־ 27 גרם – אין על חתיכות לחם אלו קביעות סעודה. וגם כשאוכלים שיעור של 216 גרם – הברכה האחרונה תהיה"על המחיה", כדין בצק מטוגן, כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים שאין קביעות סעודה על טיגון.

על הזלאבייא, שנעשית מסולת ודבש ומטוגנת בשמן – ברכתה היא "מזונות", ולבסוף"על המחיה", גם אם קובעים עליה סעודה.