המעשה אירע לפני למעלה מעשרים שנה.

נהג הסעות מסורתי מדימונה יצא עם קבוצת אנשים שומרי תורה ומצוות מדימונה לנסיעה לקברי צדיקים בצפון.

התחנה הראשונה היתה בטבריה, בקבר רבי מאיר בעל הנס, שם התפללו והתיישבו לארוחה קלה, ומשם המשיכו לכיוון צפת. בדרך לצפת אפשר היה לפנות לכיוון עמוקה, לקבר רבי יונתן בן עוזיאל, או למירון – לציון רבי שמעון בר יוחאי. באוטובוס התעורר ויכוח. חלק מן הנוסעים בחרו בעמוקה, וחלקם ביקשו להגיע למירון

בסערת הדיון פרץ אחד הנוסעים בבכי, וסיפר כי הוא כבר בן ארבעים, ועדיין לא מצא את זיווגו. "אנא מכם", התחנן בפני החפצים לנסוע למירון, " איני יכול להחמיץ את התפילה על ציונו של רבי יונתן בן עוזיאל, ואת הסגולה המפורסמת לזיווג הגון!"

טיעון זה הכריע את הכף, ובהסכמת כל הנוסעים פנה הנהג לכיוון עמוקה.

בימים בהם התרחש זה הסיפור, עדיין לא היתה הדרך לעמוקה סלולה ונוחה כפי שהיא כיום. האוטובוס היטלטל בכבישי עפר שהתפתלו בין עצי היער, והנהג נדרש לריכוז מלא כדי לעבור את הדרך בשלום.

אך תשומת ליבו הוסטה כאשר נשמעו לפתע קריאות רמות מכיוון המושבים האחוריים: "נהג! נהג! עצור!"