מעלתם של צדיקים

בחודש אלול, ממש באמצע החודש, עשינו טיול לקברות צדיקים. החוויה הייתה מאוד מרוממת רוחנית, ואז הגענו לקברו של רבי אברהם יחיאל פיש זצ"ל הקבור בבית העלמין של צפת. הרב היה ממש בסוף המסע, וכבר כולם היו צמאים למים, ואז ממש באמצע הלילה מצאנו שם בקבוקים של שתייה ושל סעודה יחד עם כוסות, וקבוצה של 40 איש יכלו לשתות לרוויה!

ואז חשבתי לעצמי: מה הסיכוי שדבר כזה יקרה דווקא אצל הצדיק – שיש כיבוד באמצע הלילה? והבנתי שמה שהצדיק היה בעולם הזה, זה המשיך גם לעולם הבא. בעולם הזה הוא היה מכניס אורחים, עושה סעודות מלווה מלכה לאנשים רבים – אז ה' יתברך זיכה אותו שגם כשיגיעו אליו, יהיה מה לשתות. וזה מדהים!

הרבי מוולוז'ין אומר שעיקר ביאת האדם לעולם הזה הוא כדי לתת ולא לקחת, להיות עזר לבריות, ובכך שאדם דבק בזה הוא דומה לבורא יתברך.

וגם אם זה נשמע טוב בלימוד, בכל זאת – איך אפשר לשנות בפועל? מה אם אני אדם שלא אוהב לתת, אחד כזה שמעדיף להשאיר הכל לעצמי?

התשובה לכך היא בהרגל טוב. כשרוצים לשנות מידה מסוימת, מתחילים לעבוד עליה: נתינה ועוד נתינה, ובהתמדה בטוב הזה לאט – לאט יש שינוי שמוביל לאותה מעלה שעליה דיבר רבי חיים מוולוז'ין. וכשנזכה לכך ונדבק במידות הצדיקים, נקיים את רצון ה' יתברך.