בכל חושך יש אור

יוסף הצדיק יש לו סיפור מאוד מיוחד. בחור צעיר שנמכר על ידי אחים שלו למצרים, ישב בכלא ובסוף מלך על כל העולם. בין המסעות שהוא עבר היה איזה דבר שהתורה יחסה לו חשיבות: הסוחרים שקנו את יוסף כתוב עליהם "וגמליהם נשאים וגו'.

ונשאל: למה פרסם הכתוב את משאם?

להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע, וליוסף הצדיק נזדמנו ערביים הנושאים בשמים, שלא יוזק מריח רע.

בוא נחשוב רגע על מה שהתורה מלמדת אותנו. יוסף נמכר לעבד, נשאר לבד, אחים שלו לא רצו בו, הוא עוד רגע יורד לבור, ומה שמעניין אותו עכשיו – שהוא לא מריח ריח רע? מכל הייסורים שיש לו, ריח לכאורה זה הדבר האחרון שצריך לייחס לו חשיבות.

אלא היה כאן לימוד עצום ונשגב שכדאי לכל אחד מאתנו לקחת אותו ולזכור אותו ולאמץ אותו.

התורה הקדושה מלמדת אותנו שגם אם אדם נגזר עליו לסבול, לעבור קושי שנראה כמו חושך גדול – קושי כזה שהוא מרגיש שנשאר לבד, גם ללא המשפחה או ללא החברים – בכל זה בורא עולם שולח לו נקודה של אור. ואומר לו: צדיק שלי, אני מעביר אותך עכשיו במבחן, ותדע שלא עזבתי אותך. וגם הייסורים והקושי שתעבור – הם יהיו מדויקים בתכלית הדיוק. אני לא אוסיף לך צער מעבר למה שנקצב.

ולכן את הריח הרע שהוא לא חלק מהניסיון – של יוסף הצדיק הבורא החליף לריח טוב.