נשים במה זכיין?

ערב אחד הזמינו אותי לדבר באזכרה. זה היה קצת לפני חנוכה. הגעתי למקום ומיד זיהיתי שהם ציבור שרחוק מהדת. אמרתי שזה הזמן לדבר על מעלת לימוד התורה. בין דבריי הזכרתי את דברי הגמרא שנשים זוכות לחיי עולם הבא בזכות ששולחות את בעליהן לשיעורי תורה. אחת הנשים שהיו שם אמרה לבעלה: "תתחיל ללכת לשיעורי תורה".

והמשכתי להרחיב על מעלת הלימוד וכמה זה חשוב. ואז אחד האנשים, כנראה היה קצת טעון, והוא זרק לי: "הכול נכון, אבל צריך ללכת לעבוד". אמרתי לו: "זה לא סותר. עבודה תיתן לך אוכל בעולם הזה, ולימוד תורה ייתן לך אוכל לעולם הבא".

ואז הוא אמר לי: "אל תדאג, אני אסתדר שם, הכול טוב". אמרתי לו שהוא מותק, וזה הוריד לו קצת את הלהבות, והמשכתי בסיפור מחזק על ערך התורה.

באותו מקום אני לא יודע מה פעלתי. אני מקווה שהדברים נכנסו ללב. ובכל זאת ניקח לנו משהו מהלימוד הזה: כל יהודי ויהודייה חייבים להבין ולהאמין שהתורה הקדושה היא חיינו ואורך ימינו.

ויותר מזה – כותב נפש החיים שכל הקיום של העולם שלנו הוא בזכות לימוד התורה, שנאמר: "אם לא בריתי יומם ולילה" – פירוש: אם לא יהיה לימוד תורה יומם ולילה, "חוקות שמיים וארץ לא שמתי" — לא יתקיים העולם.

וזה הזמן להתחזק בכך, במיוחד שאנו קרובים לחודש אדר שבו קיבלנו את התורה מאהבה.