לדחוק את השעה

החודש סיפרתי לכם בתחילתו שזכינו להיות באומן בראש השנה, ואשתף בעוד קצת מהמסע.

הרבה פעמים הזכרנו את דברי הבעל שם טוב שאומר שהנהגת העולם היא בהשגחה פרטית מדוקדקת, ואשתף איך התחזקתי בכך יותר. כשיצאתי לדרך, אשתי הכניסה לי לתיק הרבה אוכל, לחם שוקולד, מריחה וממתקים. לא הבנתי למה אני צריך את כל זה – הרי אני הולך למקום שיש בו אוכל, ובכל זאת שתקתי ולקחתי.

הגענו לשם, ובאמת התברר לי שצדקתי – היה הרבה אוכל, ממש שפע גדול, ולא נגעתי בדברים כלל.

הסתיים ראש השנה ויצאנו לדרכנו. השעה הייתה 11 בבוקר, ולפי התכנון הנסיעה היא בערך 12 שעות, וכבר בלילה היינו צריכים להגיע לשדה התעופה. רק שרבות מחשבות בלב איש, והדרך התחילה להתארך.

הגענו לגבול, והשוטרים שהיו שם – שהם גויים רעים ומנוכרים – פשוט נתנו לנו להמתין. כששאלנו מה הסיבה, הם ענו שיש עוצר ושאין רשות לאף אדם לעבור.

חזרנו לאוטובוס והמתנו, והשעות חולפות. ורק בבוקר של יום שישי הם החליטו לפתוח את השער.

קיווינו שעכשיו יהיה יותר קל ונגיע לשדה התעופה, ושוב עיכובים, שוב מניעות. הגויים המשיכו להתאכזר, ומצאנו את עצמנו מעבירים את הזמן בגבולות, עד שהגיעה שעה 12 של יום שישי, והתברר לנו שטיסה כבר לא תהיה היום – אנחנו נאלצים להעביר את השבת ברומניה.

מה אומר לכם, אחים יקרים – זה לא היה קל, אבל הבנתי שכרגע הניסיון הכי קשה הוא לקבל את הכול באהבה. נמשיך מחר.