למי יש כוח לברך?

בשכונתו של מרן רבינו עובדיה התגורר תלמיד חכם שביום מן הימים קיבל דפיקות בדלת. פתח הרב ועמדו בפתחו זוג שאמרו שמרן רבינו עובדיה יוסף שלח אותם לקבל ממנו ברכה לזרע של קיימא.

הרב הסתכל בתמיהה ושאל: "הרב שלח אליי? למה הרב לא בירך בעצמו?"

הוא הכניס אותם לביתו וביקש מהם שימתינו כמה דקות. בינתיים הוא התקשר לאחד העוזרים של הרב וביקש לברר האם הדברים נכונים. לאחר בירור קצר הוא קיבל תשובה שאכן הרב שלח אותם לקבל ממנו ברכה. הוא בירך אותם מכל הלב והם הלכו לדרכם.

לאחר שיצאו, הוא ניסה לחשוב עם עצמו: מה עשיתי שהרב שלח דווקא אליי? אני לא זוכר משהו מיוחד. כך הוא ניסה לשחזר ממה שקרה איתו בחודש האחרון.

ואז קפץ לו זיכרון שממנו הוא הבין מאין הגיעה הבקשה לברכה. הכול קרה ביום של תענית אסתר. הוא הגיע לבית הכנסת, התפלל ושמע את קריאת המגילה. לאחר שהסתיים הוא הלך לביתו כדי לפתוח את הצום.

תוך כדי הליכה הוא ראה בצד הדרך ילדה מהשכונה שאוספת צדקה. הוא שם לה כמה שקלים והמשיך לביתו. תוך כדי עלייה במדרגות, והוא גר בקומה גבוהה, הוא התחיל לחשוב: רגע, אני מכיר את הילדה הזאת.