הכל לטובה – נפוליאון ואגרוף שהציל חיים

בְּסֵפֶר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם" הֵבִיא מַעֲשֵׂה בְּנַפּוֹלְיוֹן קֵיסָר צָרְפַת, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֲרָצוֹת.

בְּשָׁעָה שֶׁנִּלְחַם נֶגֶד רוּסְיָה, הִגִּיעַ לָעִיר אַחַת שֶׁהָיְתָה מְבֻצֶּרֶת מְאֹד, וּבְשׁוּם אוֹפֶן לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ לְהַבְקִיעַ אֶת חוֹמוֹת הָעִיר. לָכֵן מָצָא לְנָכוֹן לִבְנוֹת מָצוֹר סָבִיב לָהּ.

עָבַר זְמַן וְלֹא נִרְאוּ שׁוּם סִימָנֵי כְּנִיעָה. הִתְחִילוּ הַיֵּאוּשׁ וְהָעַצְבוּת לְכַרְסֵם בְּלֶב צְבָאוֹת נַפּוֹלְיוֹן, עַד שֶׁכַּמָּה קְצִינִים הֵעִיזוּ לָגֶשֶׁת אֵלָיו בְּהַצָּעָה שֶׁיִּנְטֹשׁ אֶת הַמָּצוֹר.

נַפּוֹלְיוֹן הֶעֱלָה הַצָּעָה נוֹעֶזֶת: הוּא בִּכְבוֹדוֹ יִתְחַפֵּשׂ כְּכַפְרִי יַחַד עִם רֹאשׁ הַקְּצִינִים, יַחְדְּרוּ אֶל תּוֹךְ הָעִיר לְרַגֵּל, וְיָדְעוּ מִקָּרוֹב אֶת מַצָּבָהּ. הָלְכוּ לְבֵית הַמַּרְזֵחַ. שָׁם שָׁמְעוּ חֲיָלִים רוּסִים מְסַפְּרִים שֶׁהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ וְלֹא תִּשָּׁאֵר לָהֶם בְּרֵירָה אֶלָּא לְהִכָּנַע.

אַךְ חַיָּל רוּסִי שֶׁבִּקֵּר בְּצָרְפַת זִיהָה אֶת נַפּוֹלְיוֹן! הַקָּצִין הַנֶּאֱמָן, כְּדֵי לְטַשְׁטֵשׁ אֶת זְהוּתָם, פָּקַד עַל נַפּוֹלְיוֹן לְהָבִיא כּוֹס שֵׁכָר. נַפּוֹלְיוֹן הִפִּיל אֶת הַכּוֹס בְּכַוָּנָה, וְהַקָּצִין הִתְנַפֵּל עָלָיו, נָתַן לוֹ סְטִירָה וּבְעִיטָה, וְגִלְגְּלוֹ אָרְצָה. הַמְּסֻבִּים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק.

לְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לַמַּחֲנֶה, נָפַל הַמְּפַקֵּד לְרַגְלֵי נַפּוֹלְיוֹן וּבִקֵּשׁ סְלִיחָה. נַפּוֹלְיוֹן חִבְּקוּ וְנִשְּׁקוֹ וְאָמַר: אִלְמָלֵא יָכֹלְתִּי לָתֶת לְךָ מַכּוֹת וּבָזֶה לְהַעֲלוֹתְךָ לְכֵס הַמְּלוּכָה, כָּךְ הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת. אֲבָל הוֹאֵיל וְאֵין הַדָּבָר בְּאֶפְשָׁרוּתִי, הַכָּרַת תּוֹדָתִי תִּהְיֶה שֶׁאֲנִי אַעַלְךָ בְּדַרְגָּה הַגְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר.

מוּסַר הַהַשְׂכֵּל: לִפְעָמִים הָאָדָם עוֹמֵד לְפִי רֹעַ מַעֲשָׂיו בִּפְנֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת מִשָּׁמַיִם, וּבִתְמוּרָה לְכָךְ מְקַבֵּל יִסּוּרִין הַבָּאִים כְּאִתּוּתִים לְהוֹבִיל אֶת הָאָדָם לְדֶרֶךְ הַיְשָׁרָה. וְאִם יֵטִיב אֶת מַעֲשָׂיו וִיקַבֵּל אֶת הַיִּסּוּרִים בְּאַהֲבָה, אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ.