חמש שנים בלי שכר דירה – והמכתב שהגיע בסוף

זוג צעיר בבני ברק הוסיף לביתו יחידת דיור קטנה. התוכנית הייתה פשוטה: להשכיר אותה, ומהכסף שייכנס לכסות את המשכנתא שלקחו בשביל הבנייה.

מי שבאה לשכור הייתה אישה בת שמונים בערך, שגרה עד אז לבד בתל אביב. היא סיפרה שהבדידות שם מכבידה עליה, ושהיא מקווה למצוא בבני ברק שכונה חמה יותר. ואכן, תוך זמן קצר היא הכירה את כל הבניין. בעל הבית אמר לשכנים שזו מצווה שנפלה לידיהם, ושכל אחד יעזור כמה שהוא יכול. הילדים היו עוברים אצלה בדרך למכולת ולוקחים ממנה רשימה, בחגים הזמינו אותה לשולחן, וכל עוגה שיצאה מהתנור נשלחה גם אליה פרוסה.

אחרי כמה חודשים התשלומים פסקו. בהתחלה היא אמרה שהיא מחכה לקצבה, ואחר כך שכל מה שיש לה הולך על תרופות. בני הזוג מצאו את עצמם בבעיה אמיתית: המשכנתא ירדה מהחשבון בכל חודש, אבל איך מוציאים מהבית אישה זקנה, בודדה ובלי פרנסה?

הם החליטו להשאיר אותה. ולא רק זה – הם המשיכו לדאוג לה בדיוק כמו קודם: קניות, סעודות שבת וחברה. כך עברו חמש שנים שלמות. בעל הבית חיזק את עצמו בסיפור ששמע על החפץ חיים זצ"ל, שראה פעם אישה מושלכת מביתה כי לא היה לה במה לשלם, ולא שכח את זה. "כנראה מהשמיים לא רוצים שהכסף הזה ייכנס", אמר, ולא זז מעמדתו.

כשהדיירת נפטרה, מצאו השכנים בדירתה הפניה לצוואה שהשאירה אצל עורך דין. התברר שהייתה לה דירה משלה בתל אביב, לא רחוק מהים. היא כתבה שבמקום הקודם הרגישה שאף אחד לא רואה אותה, ובבני ברק קיבלו אותה באהבה. את התשלום הפסיקה בכוונה – כדי לבדוק אם החום הזה אמיתי או שהוא תלוי בכסף. כשראתה שהיחס לא השתנה בכלום, החליטה להשאיר את הדירה שלה לבני הזוג שדאגו לה.

הסיפור הזה מזכיר לנו שחסד אמיתי לא מחשב חשבונות. מי שנותן גם כשקשה לו, וגם כשאף אחד לא מחזיר, לא מפסיד לעולם – הקדוש ברוך הוא יודע להחזיר בדרכים שאיש לא מעלה בדעתו. ואולי גם אצלנו גר מישהו ליד, שמחכה רק לפרוסת עוגה ולחיוך.

הסיפור מבוסס על פרסום באתר הידברות.