המתינות גורמת להבין את מידת הדין

הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְלַוָּה כָּל יְהוּדִי מֵרֶגַע לֵידָתוֹ וְעַד אַחֲרִית יָמָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַהֵל אֶת עוֹלָמוֹ לְפִי הֲבָנָתוֹ לְטוֹבַת הָאָדָם, וְגַם כְּשֶׁהַדָּבָר נִרְאָה לוֹ רַע, בְּעֶצֶם הוּא רַק לְטוֹבָה, וְאִם יַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת, יְגַלֶּה עַד כַּמָּה הַכֹּל הָיָה בַּסּוֹף אַךְ וְרַק לְטוֹבָתוֹ וּלְהַצָּלָתוֹ.

לְפָנֵינוּ מַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה בְּסוֹף מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה.

לְאַחַר שֶׁאַרְצוֹת הַבְּרִית הֵחֵלּוּ לְהִלָּחֵם נֶגֶד הַנָּאצִים, יִמַּח שְׁמָם, הַנָּאצִים נָסוֹגוּ בְּכָל הַחֲזִיתוֹת, אַךְ לֹא נָתְנוּ לַיְּהוּדִים מְנוּחָה. הֵם לָקְחוּ אוֹתָם לַמַּחֲנֶה "בֶּרְגֶּן בֶּלְזֶן" שֶׁבְּגֶרְמַנְיָה, וְהַמַּצָּב בַּמַּחֲנֶה הָיָה קָשֶׁה מִנְּשׂוֹא. רָעָב צָמָא וּמַחֲלוֹת הָיוּ רַק חֵלֶק מִן הַצָּרוֹת.

בֹּקֶר אֶחָד, הִגִּיעוּ הַנָּאצִים לְאַגַּף הַחֲיָלִים הָרוּסִיִּים הַשְּׁבוּיִים, וְהִכְרִיזוּ: אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי בְּעוֹד כַּמָּה יָמִים יַגִּיעוּ הֵנָּה הָאַנְגְּלִים, וְאָנוּ רוֹצִים שֶׁתְּסַפְּרוּ לָהֶם כַּמָּה טוֹב הָיָה לָכֶם אֶצְלֵנוּ, לָכֵן הֵבֵאנוּ לָכֶם לַחְמָנִיּוֹת טְרִיּוֹת.

אֶחָד הַיְהוּדִים שֶׁנִּצּוֹל מְסַפֵּר שֶׁהָרָעָב שָׂרַר בַּמַּחֲנֶה בְּאֹפֶן נּוֹרָא. אִם הָיָה נִשְׁאַל בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַה הָיָה מַעֲדִיף: לְהִשְׁתַּחְרֵר אוֹ לַחְמָנִיָּה? הָיָה מְבַקֵּשׁ לַחְמָנִיָּה!

הוּא עָמַד בַּתּוֹר, וְכַעֲבֹר זְמַן קִבֵּל אֶת הַלַּחְמָנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע הֵבִחִין שֶׁלְּיַד הֶחָיִל הַגֶּרְמָנִי מֻנָּחִים סַלִּים מְלֵאִים. חָשַׁב: מַדּוּעַ לֹא לָקַחַת עוֹד אַחַת? וְאָמַר לַנָּאצִי: "אֲנִי", וְקִבֵּל עוֹד לַחְמָנִיָּה.

לְפֶתַע הוּא מַרְגִּישׁ יָד לוֹפֶתֶת אֶת צַוָּארוֹ. חַיָּל רוּסִי שָׁבוּי תָּפַס בּוֹ בְּחָזְקָה וְאָמַר: תֶּן לִי אֶת הַלַּחְמָנִיָּה הַשְּׁנִיָּה! הַיְּהוּדִי סֵרֵב. שְׁלֹשָׁה בִּרְיוֹנִים רוּסִים הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַצְּרִיף וְחָבְטוּ בּוֹ קָשׁוֹת, כִּמְעַט הוֹצִיאוּ אֶת נִשְׁמָתוֹ. נָטְלוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת וְהָלְכוּ.

הַיְּהוּדִי נָשָׂא עֵינָיו לַמָּרוֹם וְקָרָא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, דַּוְקָא עַכְשָׁו לָמוּת, רֶגַע לִפְנֵי הַשִּׁחְרוּר?! וְכָךְ כְּשֶׁהוּא מַלֵּא טְעָנוֹת כְּלַפֵּי מַעְלָה, אִבֵּד אֶת הַכָּרָתוֹ.

כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵעֶלְפוֹנוֹ, רָאָה שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת. הוּא לֹא הֵבִין אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת. חָמֵשׁ שָׁנִים הוּא לֹא רָאָה שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת כְּשֶׁהוּא קָם. לְאַט לְאַט חָדְרָה לְמֹחוֹ הַהַכָּרָה: הַנָּאצִים כְּבָר אֵינָם נִמְצָאִים כָּאן, הֵם בָּרְחוּ, הִשְׁתַּחְרַרְנוּ.

הִבִּיט סְבִיבוֹ וְרָאָה שֶׁכֻּלָּם מֵתִים. הַלַּחְמָנִיּוֹת הָיוּ מֻרְעָלוֹת!!! אֲבָל עָלָיו נִגְזַר לִחְיוֹת, וְלָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּאַג שֶׁיֻּקְּחוּ מִמֶּנּוּ אֶת הַלַּחְמָנִיּוֹת. הוּא קִבֵּל מַכּוֹת – כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת.