פרשת חוקת

ובפרט רמז גדול רמזה לנו תורה בפרשת חוקת, העוסקת בענין פרה אדומה שהיא חוקה סתומה יותר מכל החוקות, שהרי שלמה המלך ע''ה החכם מכל האדם, כשהגיע לפענח סוד פרשת פרה אדומה - הודה ואמר: ''אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'', וכמו שהסביר ה''בית הלוי'': דכאן הודה שהחכמה של התורה רחוקה ממנו לא רק בענין פרה אדומה, אלא גם מחוקים אחרים שחשב עד כה שהבינם, הרי מעתה הגיע למסקנה שאינו מבין בשום מצוה את עומק כוונת הבורא בה, ורחוק הוא מחכמת התורה שהיא חכמת הבורא. וברור שככל שהמצוה סתומה וחתומה יותר - דרושה לה תמימות יותר כדי להתבטל לציווי ה', ואם כן פרה אדומה שהיא הסתומה בתכלית יותר מכל החוקים שבתורה, והעובדה שנעלמה אף משלמה המלך - דרוש לה את שיא התמימות וההתבטלות למצות ה', ולכן יש בכוחה בלבד לטהר מהטומאה החמורה ביותר, אבי אבות הטומאה - טומאת מת.

לרמוז לנו, דכדי ליטהר מהטומאה החמורה ביותר - בחינת טומאת מת - שהיא בחינת הכפירה והאפיקורסות, וכמבואר בגמרא (עבודה זרה יז ע''א) דהשב ממינות מת לפי שהיא טומאה שאי אפשר לצאת ממנה אלא אם כן מתעצם האדם בתשובתו עד שימות.

ולכך האדוק במינות, נצרך הוא למות ממש ואין לו תקנה אחרת, אולם הנטמא במת שדבק בו מטומאת מת, שהיא הכפירה, ואינו אדוק בה, יכול להנצל ממנה בסוד פרה אדומה המחייבת שיא התמימות וההתבטלות לה', שממנה אף שלמה המלך למד תמימות, וגם כאשר הקושיות מבצבצות במוחו ומקשקשות בו יסלקם, ויתעצם בתמימותו ובזה יטהר, וכמה שיותר דבק בטומאה זו דרושה לו יותר התחזקות והתעצמות בתמימות.