מכירת חמץ ותענית בכורות

מכירת חמץ

נהגו עם ישראל למכור את החמץ לגוי באמצעות " הרבנות הראשית ", וכיום מתבצעת המכירה דרך בית הכנסת ובאתרים השונים כגון: ' הידברות' באמצעות מילוי טופס קודם שמגיע החג.

חמץ גמור – נכון שלא להשאיר בבית חמץ גמור כגון פסטה, ולסיים את הכול לפני הפסח, ומכל מקום מי שיש ברשותו כמות גדולה ויש לו הפסד לשרפו,יכול להשאיר את החמץ במקום סגור ולמכור אותו לגוי.

נכון לכתוב בשטר המכירה שהוא מוכר את החמץ הנמצא בכל מקום שהוא, ויזהר שלא לכלול את הכלים שיש בבית במכירה, כי אחרת יצטרך להטבילם ללא ברכה.

לזכות אחרים – מי שיודע שמשפחתו אינם מקפידים למכור, יזכה אותם וימכור בשבילם.

שכח למכור – מי ששכח למכור את החמץ, קנסו אותו חכמים שלא ליהנות ולאכול את החמץ לאחר הפסח.

ולכן על כל אדם לבדוק לאחר הפסח בכל חנות שהוא קונה, שיש להם אישור "מהרבנות הראשית" שמכרו את החמץ. תענית בכורות נהגו בערב פסח (יום י"ד ניסן) שהבכורות מתענים בין בכור מהאב בין בכור מהאם.

הטעם – זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל שפדאם ה' יתברך ונשארו בחיים, בשעה שנגף (שהרג) את כל בכורי מצרים.