פרשת בראשית

בסימנא טבא אנו מתחילים חומש חדש, פרשה חדשה פרשת בראשית שבה אנו זוכים ללמוד על בריאת העולם. הזמן הוא כמעט 6000 שנה אחורה. בתחילה הכול היה ריק ושומם, תהו ובהו, ורוח ה' מרחפת מעל פני המים. ואז ה' יתברך ברא ביום הראשון – את השמים ואת הארץ, את האור ואת החושך, ולכל אחד נתן זמן — זמן ליום וזמן ללילה. ביום השני – העמיד הבורא את הרקיע באמצע המים, והבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. ביום השלישי – הבורא קיבץ את המים אל האוקיינוס, ובכך התגלתה היבשה. וציווה הבורא שתוציא הארץ עשב ועץ עושה פרי. ביום הרביעי – נתלו המאורות ברקיע, ונקבע מאור גדול ליום – השמש, ומאור קטן ללילה – הירח והכוכבים. ביום החמישי – נבראו הדגים והעופות. וביום השישי – נבראו כל סוגי הבהמות והחיות, ורק לאחר שהכול נברא, ברא הקב"ה את האדם, זכר ונקבה, ונתן לו ממשלה על הבריאה. בהמשך, הקב"ה ממנה את אדם הראשון בגן עדן, ומצווה אותו לעבדו ולשומרו. ומצווה אותו שמכל עץ הגן תאכל, ומעץ הדעת לא תאכל, כי ביום אכלך ממנו — מות תמות. הנחש גורם לחוה לאכול מעץ הדעת, ולאחר מכן היא נותנת גם לאדם, ובכך עוברים על ציווי ה', ונקנסת מיתה לעולם. הנחש נענש בחומרה, וכך גם האישה ואדם הראשון. בהמשך מתואר תחילת היווצרות בני האדם.