פרשת השבוע כי תבוא

הפרשה פותחת במצווה שמקיימים לאחר כיבוש וביאה לארץ. לאחר שזוכים לכבוש ולשבת בארץ המובטחת, מצווה לקחת מהפרי הראשון שמתבשל על עץ משבעת המינים ולהביא אותו לבית המקדש כדי להודות ולהלל לה' יתברך על הטוב שנותן. את הפירות שמים בסל והולכים איתם אל הכהן אשר יהיה באותו הזמן, ואומרים דברי שבח והודאה. ביניהם מזכירים את הישועה שקיבל יעקב מלבן ואת הזכות לצאת מארץ מצרים, והחובה לשמוח מכל הנסים והטובות של השם יתברך. בהמשך מוזכרת מצוות וידוי מעשרות. בפסוקים הבאים משה רבינו פונה לישראל ואומר שהמצוות צריכות להיות חדשים בעינינו בכל יום, ועל הקשר המיוחד שיש לעם ישראל עם השם יתברך. משהשלים משה רבינו את מצוות התורה, ראה לכרות עמהם ברית וברכה למקיים את המצוות וקללות לעובר עליהן. משה רבינו מחלק את השבטים לשני הרים – הר גרזים והר עיבל – ומפרט להם את הברכות למי שיקים את מצוות התורה, וחלילה הקללות למי שלא יעשה. בסוף הפרשה מקבץ את כל ישראל ואומר להם: אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' יתברך לעיניכם לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו – את האותות והמופתים, ואותם נתן שנכיר את חסדיו. ולכן מוטל עליכם להידבק בו. וממשיך משה רבינו ואומר על החסד הגדול – שארבעים שנה במדבר היה להם שמירה, ואפילו הבגד לא בלה. ומסיים בשמירת דברי הברית עם ה' יתברך.