פרשת בהר פותחת במצווה הנוהגת בארץ ישראל…

פרשת בהר פותחת במצווה הנוהגת בארץ ישראל – מצוות השמיטה. הציווי הוא שלאחר שש שנים של עבודה בשדה, בשנה השביעית הארץ תשבות . את שדך לא תזרע ואת כרמך לא תבצור, וגם הספיחים (תבואה שגדלה מעצמה) לא תקצור רק לעצמך, אלא תתנהג בהם כהפקר.

בנוסף מוזכר בפרשה מצוות היובל בשנת החמישים תוקעים בשופר, ובתקיעה זו יוצאים כל העבדים לחירות.

בהמשך, התורה מזהירה על:

אונאת ממון – איסור רמאות בקנייה או מכירה.

אונאת דברים – איסור לצער את החבר בדיבור או בעצה רעה.

הקב"ה מבטיח שאם נשמור על השמיטה, היבול יתברך בשפע.

גאולת שדות שנמכרו. גאולת בתים בערי הלווים.

החזקת ידי עני והאיסור לקחת ממנו ריבית.

מוזכר דין עבד עברי שנמכר מחמת עוני ליהודי, ודין עבד שמכר עצמו לגוי, שאותו התורה מזהירה שלא ילמד ממעשי הגוי ולא יתפתה חלילה לעבודה זרה. וגם האזהרה שלא להשתחוות לאבן משכית.

פרשת בחוקתי פותחת בציווי ללכת בחוקי השם יתברך ומה שזוכים בעקבות כך.