רגע של

מרבים באהבת ישראל (א) רגע של מחשבה פעם שאל ילד את אמא שלו: "אמא, למה האצבעות שלנו שונות וכל אצבע באורך אחר?

לא היה יותר פשוט שהכול היה שווה וסימטרי?"

האמא שמעה ואמרה לעצמה: " שאלה טובה, אני אחשוב על תשובה, חמודי."

הילד שכח, אבל היא המשיכה לחפש עד שהיא מצאה.

הקב"ה ברא את האדם עם אצבעות בגודל שונה כדי ללמוד מהם מוסר.

שהרי היד של האדם מסמלת על כוחי ועוצם ידי, וכל זמן שהיא פתוחה הוא מרגיש שבכוח ידו הוא עושה, וחלילה יכולה לעלות אצלו מחשבה שהוא יותר טוב מאחרים, שהרי הוא יותר גבוה מהם, ואז ליפול בגאווה.

אבל אם הוא יסגור את היד, אם הוא ירגיש שבאמת ובתמים אין בכוחו לעשות דבר אלא רק השם יתברך עושה את הכול, הוא יגלה את האמת שבזמן שהיד סגורה כל האצבעות שוות.

ובאמת האמיתית, הוא לא יותר טוב מאף אחד, וכל מה שיש לו זה רק בגלל שבורא עולם נתן לו, ואז כשהוא ירגיש שהוא לא יותר גבוה מהחבר שלו,הוא יוכל להגיע לאהבה אמיתית לחבר שלו.

שכבר אמרו חז"ל (סוטה ה ע"א) שעל בעל הגאווה הקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולין לדור בעולם."