אהבת ישראל

האר"י הקדוש תיקן לומר בכל בוקר "הריני אוהב כל אחד מעם ישראל כנפשי ומאודי". וגם שטוב לומר את זה, מאוד קשה לקיים את זה. לאהוב כל יהודי דורש מאתנו גם הרגשה של אהבה וגם מסירות, והחלק של המסירות דורש עבודה. נשאל את עצמנו: האם אנחנו יכולים לעשות בפועל מסירות למען האחר? האם אנחנו יכולים באמת להרגיש בצערו של האחר? זה לא פשוט, אבל קיים. ואספר לכם על מקרה שראיתי וחיזק אותי כמה עם ישראל צדיקים: היינו בירושלים לשם השתלמות בלימוד שלמדנו לאחרונה, ואז הרב שהייתי איתו קיבל טלפון מהתלמידים שלו והם ביקשו שהוא יבוא לציון של "החלבן". הוא שאל אותי אם זה בסדר שנתעכב קצת? אמרתי לו שאם הוא צריך להגיע לשם ויש בזה עזרה ליהודי – אני אצטרף, ונסענו לשם. שהגענו חיכו ליד הציון עשרה תלמידים של הרב. שאלתי אותו לשם מה כולם הגיעו, והוא סיפר לי שאבא של חבר שלהם חלה והוא זקוק לרפואה, והם נסעו מראשון לציון ועד ירושלים כדי להתפלל עליו. נדהמתי לראות חבר'ה צעירים נוסעים במיוחד שעה הלוך ושעה חזור על חשבון הזמן שלהם כדי לעזור לאבא של חבר שלהם! אמרתי שאם זה המצב בעם ישראל – אנחנו במצב טוב. יש תמיד את אלו שיחפשו גם מה לא טוב, ובכל זאת התפקיד שלנו לא לחפש שם. עלינו להידמות לבורא. והרי על ה' יתברך נאמר: "לא הביט און ביעקב", כלומר בורא עולם לא רואה אצלנו את החובות למרות שקיימים, והוא בחר לראות בנו את הטוב – וכך ננסה גם אנחנו.