כתוב בפרשה "אתם נצבים וגו'".

אומר אור החיים הקדוש: צריך לדעת כוונת מאמר זה, עוד למה הוצרך לפרט "ראשיכם וגו' טפכם וגו'" – ולא הספיק לומר בדרך כלל "כולכם"? ונראה כי כוונת משה בברית זה – הוא להכניסם בערבות זה על זה, כדי שישתדל כל אחד בעד חברו לבל יעבור פי ה', ויהיו נתפסים זה בעד זה. והעד הנאמן – מה שגמר אומר "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו וגו'" – הרי שעל הערבות מדבר הכתוב. אור החיים הקדוש מלמד אותנו איך זה עובד למעלה, ואומר שאנחנו נחשבים כגוף אחד - וזה משפיע ממש כל מעשה של יהודי, ברמה שאם עשה טוב — נחשב לנו לטוב, ואם לא – חלילה להיפך. וזה מזכיר מעשה שהיה לפני זמן רב, בימי שלמה המלך, שהגיע אליו למשפט מקרה מעניין. הייתה זאת משפחה קצת שונה מהרגיל – נולד להם ילד עם שני ראשים, וכל השאר רגילים. וכשהאבא נפטר – הוא (הילד) החליט שמגיע לו פי שניים בירושה. שלמה המלך, בחוכמתו, אמר: אם אתה באמת שניים - אני רוצה לעשות בדיקה. נרתיח מים ונשפוך על הראש הראשון, ונראה אם הראש השני מגיב. אתה מוכן? כמובן שהוא התנגד. ולכן קבע שלמה שהוא גוף אחד. ומכאן נלמד – גם אם יש כאן לכאורה שני גופים, בשמים זה נחשב אחד. ולכן חייבים אנו לדאוג לכל יהודי – הן ברוחני והן בגשמי – בכל מה שנוכל.